<h1>ספר דת הנקרא עץ חיים למהר"ח או"ז</h1>
<h2>דף יב:</h2>
אדם התובע ממון לחברו ואמר איני יודע אם אני חייב לך פטור ומ"מ ישבע שאינו יודע אם הוא לו חייב אבל אם אמר וודאי לויתי ממך אבל איני יודע אם החזרתיך אם לאו חייב לשלם מאחר שזה טוען ברי וזה טוען שמא דברי ושמא ברי עדיף כי אף אותו שמא גרוע הוא שהיה לו לידע אם החזירם אם לאו וכן נמי גבי פקדון אם אמר איני יודע אם הפקדת אצלי אם לאו פטור וכן נמי גבי גזלן אם אמר איני יודע אם גזלתיך אם לאו פטור אך אמר איני יודע אם החזרתיך אם לאו חייב לשלם מטעם דפ'.
[על הגליון] מיגו במקום עדים לא אמרינן כי ההיא [ב"מ פ"א ע"ב] זיל בארחא דנרש דליכא מיא ולא תזיל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא עד בארחא נהר פקוד אזלי דליכא מיא דלא מהימן במגו דאי בעי באורחא דנרש אזלי דהוי מיגו במקום עדים. מיגו מממון לממון לא אמרי' כי ההיא [שם ב' ע"א] זה אומר כלה שלי וזה אומר חציה שלי לא מהימן במגו כלה שלי דהוי מממון לממון וההיא [שם ג' ע"א] דמודה במקצת הטענה ישבע להמניה במיגו דאי בעי כפר הכל וההוא מיגו הוי להציל. מיגו להוציא לא אמרינן דמקש' [ב"ב ל"ב ע"ב] במאי גבי שטרא חספא בעלמא הוא וליהמניה דאמר שטר מעלי' ומצינו מגו בברי ושמא [כתובות י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי דגובה כתובתה. מיגו דאי בעי שתיק גבי [שם י"ח ע"ב] כתב ידינו אבל אנוסי' היינו דמהימני' מגו דאי בעי שתיק ואפי' גבי עדים. מגו במקום חזקה מבעי' לן גבי [ב"ב ה' ע"ב] לא עביד אינש דפרע תוך זמנו ואבעי' לן אי בתר זמניה מהימן לומר פרעתי בגו זמניה מגו דאי בעי אמר פרעתי אחר זמניה. מיגו דאי בעי לומר טענה אחרת גבי עדים לא אמרינן כי ההוא [כתובות י"ח ע"ב] לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו מחמת ממון לא מהני במגו מחמת נפשות. מיגו דהיכא דהטענה לא שכיחא גבי [שם י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי מגו דמוכת עץ אני תחתיך. מיגו לא אמרינן היכא שמשים עצמו רשע דאינו נאמן לומר לא אכלתי מגו דמזיד הייתי [כריתות י"א ע"ב]. מיגו לא אמרינן היכא דאיכא עד שמכחישו כגון [ב"ב ל"ג ע"ב] דחטף נסכא ואיכא עד דחטף וקאמר אין חטפי ודידי חטפי ואלו אמר לא חטפתי נאמן היה להכחיש העד אבל היכא דמודה דחטיף תו ליכא למימר לא חטפתי. מיגו מצינו בדבר שטענתו יותר טובה מן טענת המגו כהאי דכתובות [ט"ו ע"ב] גבי שדה זה משל אביך היתה ולקחתיה ממנו במגו דאי בעי אמר לא היה לעולם משל אביך.
<h2>דף טו:</h2>
[על הגליון] מיגו במקום עדים לא אמרינן כי ההיא [ב"מ פ"א ע"ב] זיל בארחא דנרש דליכא מיא ולא תזיל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא עד בארחא נהר פקוד אזלי דליכא מיא דלא מהימן במגו דאי בעי באורחא דנרש אזלי דהוי מיגו במקום עדים. מיגו מממון לממון לא אמרי' כי ההיא [שם ב' ע"א] זה אומר כלה שלי וזה אומר חציה שלי לא מהימן במגו כלה שלי דהוי מממון לממון וההיא [שם ג' ע"א] דמודה במקצת הטענה ישבע להמניה במיגו דאי בעי כפר הכל וההוא מיגו הוי להציל. מיגו להוציא לא אמרינן דמקש' [ב"ב ל"ב ע"ב] במאי גבי שטרא חספא בעלמא הוא וליהמניה דאמר שטר מעלי' ומצינו מגו בברי ושמא [כתובות י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי דגובה כתובתה. מיגו דאי בעי שתיק גבי [שם י"ח ע"ב] כתב ידינו אבל אנוסי' היינו דמהימני' מגו דאי בעי שתיק ואפי' גבי עדים. מגו במקום חזקה מבעי' לן גבי [ב"ב ה' ע"ב] לא עביד אינש דפרע תוך זמנו ואבעי' לן אי בתר זמניה מהימן לומר פרעתי בגו זמניה מגו דאי בעי אמר פרעתי אחר זמניה. מיגו דאי בעי לומר טענה אחרת גבי עדים לא אמרינן כי ההוא [כתובות י"ח ע"ב] לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו מחמת ממון לא מהני במגו מחמת נפשות. מיגו דהיכא דהטענה לא שכיחא גבי [שם י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי מגו דמוכת עץ אני תחתיך. מיגו לא אמרינן היכא שמשים עצמו רשע דאינו נאמן לומר לא אכלתי מגו דמזיד הייתי [כריתות י"א ע"ב]. מיגו לא אמרינן היכא דאיכא עד שמכחישו כגון [ב"ב ל"ג ע"ב] דחטף נסכא ואיכא עד דחטף וקאמר אין חטפי ודידי חטפי ואלו אמר לא חטפתי נאמן היה להכחיש העד אבל היכא דמודה דחטיף תו ליכא למימר לא חטפתי. מיגו מצינו בדבר שטענתו יותר טובה מן טענת המגו כהאי דכתובות [ט"ו ע"ב] גבי שדה זה משל אביך היתה ולקחתיה ממנו במגו דאי בעי אמר לא היה לעולם משל אביך.
<h2>דף יח.</h2>
וכן נמי לא אמרינן מיגו במקום עד אחד דאין לומר שיהא נאמן במגו דאי בעי טעין נאנסו או דבר אחר היכא שיש עד אחד שמכחיש אותו מיגו אף על פי שאם היה טוען אותו טענה הוה מהימן מ"מ לא מהימן במיגו היכא דיש העזה גדולה כמו דלא אמרינן במודה מקצת שיהא נאמן [במיגו] דכופר הכל וכן נמי משמע גבי רבה בר שרשום פ' חזקת הבתים [ל"ג ע"א] דקאמר לקוחה היא בידי לא מצי אמר דהא נפיק עליה קלא דיתמא היא ולא היה מעיז על כך וכן נמי משמע גבי נסכא דר' אבא [ל"ד ע"א] דאין נאמן למימר דדי חטפי במגו שיכול לומר לא חטפתי לך ואז היה נשבע להכחיש העד משום דלא היה מעיז על כך אע"ג דקאמר פר' המוכר את הבית [ע' ע"א] דנאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו אף הפקיד לו בשטר מיהו היכא שהוא (מעיד) [מעיז] בדבריו אם הוא משקר כמו כן יש לנו לומר במיגו שיכול להעיז כגון הני חושלי [ב"ב ל"ו ע"א] דקאמר יכול לטעון עד כדי דמיהן במיגו דיכול לומר לקוחים הם בידי ואעפ"י שהוא העזה מאחר כמו כן בדבריו היה העזה אם היה משקר כגון לפי שהיה טוען שאכלו עד כדי דמיהן ("וטעמים גדולים וסברות גדולות יש לשא ולתן בדברים להבין ולפי ראות עיניהם יש לצדק הדין ויעשו שלא יהיה הדין מרומה ועל זה נאמר [ב"ב מ"א ע"א] כגון זה פתח פיך לאלם").
<h2>דף יח:</h2>
ועדים שמעידים על שטר שהוא פרוע נאמנים אבל אם חתמו בשטר אחד וכתב ידם יוצאת ממקום אחר אין נאמנים משום דבר על השטר לפוסלו מאחר שהשטר מקויים בלא עדותם.
[על הגליון] מיגו במקום עדים לא אמרינן כי ההיא [ב"מ פ"א ע"ב] זיל בארחא דנרש דליכא מיא ולא תזיל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא עד בארחא נהר פקוד אזלי דליכא מיא דלא מהימן במגו דאי בעי באורחא דנרש אזלי דהוי מיגו במקום עדים. מיגו מממון לממון לא אמרי' כי ההיא [שם ב' ע"א] זה אומר כלה שלי וזה אומר חציה שלי לא מהימן במגו כלה שלי דהוי מממון לממון וההיא [שם ג' ע"א] דמודה במקצת הטענה ישבע להמניה במיגו דאי בעי כפר הכל וההוא מיגו הוי להציל. מיגו להוציא לא אמרינן דמקש' [ב"ב ל"ב ע"ב] במאי גבי שטרא חספא בעלמא הוא וליהמניה דאמר שטר מעלי' ומצינו מגו בברי ושמא [כתובות י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי דגובה כתובתה. מיגו דאי בעי שתיק גבי [שם י"ח ע"ב] כתב ידינו אבל אנוסי' היינו דמהימני' מגו דאי בעי שתיק ואפי' גבי עדים. מגו במקום חזקה מבעי' לן גבי [ב"ב ה' ע"ב] לא עביד אינש דפרע תוך זמנו ואבעי' לן אי בתר זמניה מהימן לומר פרעתי בגו זמניה מגו דאי בעי אמר פרעתי אחר זמניה. מיגו דאי בעי לומר טענה אחרת גבי עדים לא אמרינן כי ההוא [כתובות י"ח ע"ב] לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו מחמת ממון לא מהני במגו מחמת נפשות. מיגו דהיכא דהטענה לא שכיחא גבי [שם י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי מגו דמוכת עץ אני תחתיך. מיגו לא אמרינן היכא שמשים עצמו רשע דאינו נאמן לומר לא אכלתי מגו דמזיד הייתי [כריתות י"א ע"ב]. מיגו לא אמרינן היכא דאיכא עד שמכחישו כגון [ב"ב ל"ג ע"ב] דחטף נסכא ואיכא עד דחטף וקאמר אין חטפי ודידי חטפי ואלו אמר לא חטפתי נאמן היה להכחיש העד אבל היכא דמודה דחטיף תו ליכא למימר לא חטפתי. מיגו מצינו בדבר שטענתו יותר טובה מן טענת המגו כהאי דכתובות [ט"ו ע"ב] גבי שדה זה משל אביך היתה ולקחתיה ממנו במגו דאי בעי אמר לא היה לעולם משל אביך.
<h2>דף כח.</h2>
שני אנשים התובעים זה לזה מגניבה או גזל של שניהם או מכל דבר הבא בעבירה אין לב"ד להיזקק להם כדאיתא סוף פרק (בתרא) [ב'] דכתובות [כ"ח ע"א] לוה הימנה בנכסי דאבוה אין נפרעים ומסיק אי אתי לקמן לא מזדקקינן ליה וקאמר נמי נגודי מנגדינן להו כי אין לנו להתעסק בדין אלא בכשרים שנאמר [ויקרא י"ט] בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונן יפה.
<h2>דף לד:</h2>
אדם ששואל בהמת חבירו ומת תוך ימי שאילתה בניו משתמשין בה כל ימי השאלה וכן בשכירות ואם מתה אין חייבי' באונסי' ואפי' הניח להם אחריות נכסים לפי שיש ב' לשונות פר' אלו נערות [ל"ד ע"ב] וספק ממונא לקולא ונוקי ממונא בחזקתו ועוד דרב פפא אמר דאין חייב באונסין משעת שאילה עד שעת שנאנסה ומאחר שהיא שאולה והיתומים לא שאלוה פטורים הן מאונסים אבל בהלואת מעות פשיטא דמשעת הלואה נתחייב באונסין וכן בנין חייבין באונסי' אם מת דמעות להוצאה נתנו כדאמ' [כתובות פ"ד ע"א] דמלוה להוצאה נתנה ומשעת הלואה נתחייב באונסי' אבל בכל דבר שאלה שמחזירים בעין כמו שהוא בנים פטורים כרב פפא וכלישנא אחרינא.
<h2>דף פז:</h2>
האומר לחבירו מנה אתה חייב לי והוא אומר בחמשים ידענא ובחמשים לא ידענא חייב לשלם דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לשבע ומשלם נר' דלא אמרינן באדם שיהא נאמן לומר לא היו דברים מעולם או טענה אחרת במיגו פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים כי אינו חפץ לטעון אות' טענה שיהא ירא שמא יבואו ויכחישוהו וגם אינו נאמן לומר פרעתי בפני פלוני ופלוני ומתו דנראה כשקר והוא מעיז פניו לומר זה אבל לא שייך העזה לומר שהלכו למדינת הים כי ירא שמא יבואו וכמו כן גבי יתומים לא טענינן להו שמא פרע אביהם בפני עדים ומתו או הלכו להם למ"ה דמילתא דלא שכיחא לא טענינן ליה בשביל היתומים וכן משמע פרק חזקת הבתים [מ"ה ע"ב] דאמר' קסבר המפקיד לחבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ואז לא שייך שום מגו והא דאמר' לעיל מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע ומשלם היינו דווקא בשבועת דאורייתא וכן משמע פרק חזקת הבתים [ל"ד ע"א] גבי נסכא דר' אבא דקאמר התם דאיכא לדמויי דר' אבא לחד סהדא אתרתין שנין מפירי אבל לא אמר' לגבי ארעא כגון שהוא אומר הקרקע הזה לקחתיה ממך ואין לי עדי חזקה והאחר מביא עד אחד שהקרקע שלו וזה אינו יכול לשבע להכחיש העד דהוא מודה שהיתה שלו והוי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע והיינו לפי דאין מחוייב שבועה כ"א מדרבנן דאין נשבעים על הקרקעות ובמחוייב שבועה דרבנן ואינו יכול לשבע לא אמרינן דמשלם ובכל הדברים שאין נשבעים עליהן כגון קרקעות עבדים שטרות והיינו שבועה דאורייתא כגון שהודה במקצת או אם יש לו עד אחד אבל על אלו שבועה דרבנן נשבעים כדמשמע פ' הכותב [פ"ז ע"ב] גבי עד אחד מעיד שהוא פרוע ונפקא מינה גבי חשוד על השבועה ולגבי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע וגם לגבי מיפך שבועה אם הוא אינו רוצה לשבע יכול הוא לומר ישבע שכנגדו ויטול.
<h2>דף צד:</h2>
[על הגליון] לא עביד שודא אלא מי שהוא גדול ומומחה לרבים ונתמנה דיין כי ההיא דפ' מי שהי' נשוי [צ"ד ע"ב] כרב ששת ורב נחמן ורב נחמן דיין ומומחה לרבים והלכתה כוותי' בדיני ועוד דלא עבדינן שודא אלא היכא דאתמר בהדיאה בגמר' והיכא דלא אתמר המע"ה ה"ג.
<h2>דף צה:</h2>
אין לוקחים מן הצובע אירין ונימין ולא כל דבר שאנחנו יכולים לתלות שמא גנבם ואם לקח וידע שהם גנובים הפסיד מעותיו ויחזיר המוכר לו כמו שפי' למעלה ויש ללמוד שהנושא האלמנה ויש לה בנים מבעלה שמת שאסור לשאת אותה אם היא נותנת דמים יותר מכדי כתובתה לבעלה כי הם באים מגנבה ואם לקחה אדם ונותנה לו מעות יותר מכדי כתובתה מבעלה הראשון חייב להחזיר ליורשי' בב"ד ואין לתלות ולהקל שמא הרויחה בהם מכתובתה שהרי מעשה ידיה ליתומי' מאחר שהיא ניזונית מהם כדאיתא בכתובות [צ"ה ע"ב] ואפי' אינה ניזונות מ"מ היא ניזונת אם תהיה רוצה ויכולה ליתבע מהם בב"ד ואם שהתה ג' שנים יש לומר שמחלה להם מזונותיה ואם היא רוצה שיהיו מעשה ידיה שלה צריכה שתאמר בב"ד ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת אז מעשה ידיה לעצמה כדאמ' בכתובות [בירושלמי פי"א ה"א] ועל זה נכשלו כמ"ה גדולי"ם וה"קב"ה ימחו"ל לה"ם ולנ"ו ולכ"ל ישרא"ל עונותינ"ו ויזכו"ר לנ"ו זכות"ם.
<h2>דף קו:</h2>
ואין משתכרים בשל עניים ושל הקדש כדאיתא פר' בתרא דכתובות [ק"ו ע"ב] ואפי' היה הרוח לעניים כדמפרש לשם דלמא אתי עניא ודין עניים והקדש שוים ואין בין זה לזה כלום ששתיהם של גבוה הם אבל פשיטא אם הרויח בהם כי הרוח והשכר לעניים דיד עניים אנן והקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי ואמנם יכול לקחת מהם שכר טרחו אם הרויח בהם כיון דממון שאין לו תובעים הוא ואם מנהג בני העיר לתתם לחצי שכר יקבלם לחצי שכר ובכל דבר שאדם מרויח בשל חברו אין אומרים באומד כל מה שיכול להרויח אילו היו בידו אלא מגבין שכר טורחו ואומדין כמה עולה לו שגם בעל המעות היה צריך להטריח בהם וכן בכל כדאיתא פ' שואל [ב"מ צ"ט ע"ב] גבי תבר חביתא לחנואה ומנכי ליה שכר טורחיה ודמי כדזבנתיה.
<h2>דף קז:</h2>
אדם אשר הלוה מעות לאשת חבירו למזונותיה או לדבר אחר אין הבעל חייב לפורעו מאחר שלא הלוה (לא) [לה] בפני ב"ד כפרש"י וכן משמע בירושלמי וכן אמרינן [נדרים ל"ח ע"א] גבי המודר הנאה מחברו דזן אשתו ובניו אבל הלוה לה בב"ד אז חייב לשלם לו לפי שב"ד יורדים לנכסא כדי לפרנסה דקיימ"ל [כתובות ק"ז ע"ב] דפוסקי' מזונות אעפ"י שאין הבעל עמה א"כ מאחר שהלוה לה בב"ד חייב לשלם אבל שלא בב"ד פטור כדאמרינן [שם] הניח מעותיו על קרן הצבי ורש"י פירש דוקא כשפרנסה בביתו אבל הלוה מעות כדרך הלואה ופרנסה עצמה חייב לשלם.
